תנ"ך על הפרק - שמות ו - בכור שור

תנ"ך על הפרק

שמות ו

56 / 929
היום

הפרק

דיבורי ה' למשה, משפחות בני ישראל

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ׃וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ׃וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְר֣וֹן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן׃וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן׃וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם׃וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי׃וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי׃וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי׃וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם׃הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

עתה תראה. שהוא עצמו שהרע ישלחם ויתן להם רשות ואם לא ירצו לילך יגרשם בעל כרחם כל כך יהא דחוק מתוך המכות: ביד חזקה. וכן הוא אומר ותחזק מצרים על העם מהר לשלחם: אלי בעל נקמות, שוכן ברום מרומות, שפוך זעם וחימות, על אומות נואמות, נבואות וחלומות, הבלים ומשימות, וילבשו כלימות והוגי תורתך יראו נחמות, ושוני הלכות ילכו עולמות, בסיימי ואלה שמות. וארא אל אברהם באל שדי. דכתיב אני אל שדי התהלך לפני וגו': ושמי ה'. דכתי' אני ה' אלהי אברהם אביך וגם הראיתי להם שאני אל שדי שדי בברכותי שהשפעתי להם ושהייתי עמם בכל צרתם שפירוש השם שאני הווה עם עבדי בצרתם כמו שפי' למעלה ואני הוכחתי עליהם מלכים כגון פרעה ואבימלך שלקחו את שרה וגם ד' מלכים מסרתי ביד אברהם וגם ליצחק הלך אבימלך לכרות עמו ברית וליעקב עזרתי מכל הקמים עליו כגון לבן ועשו ולכך זקף על ה' ששם סיום הדבור: לא נודעתי להם. כלומר אבל לא נודעתי להם שלא קיימתי להם בימיהם מה שנדרתי להם את ארץ כנען: את ארץ מגוריהם. וגם לא הראיתי להם נסים וגבורות כמו שאראה לך והאמינו כי לא אמרו לא קיימת את נדריך לתת לנו את הארץ אע"פ שיש זמן גדול שנדרתי להם אלא סמכו על אמונתי ועתה עדיין לא יש חודש אחד שאמרתי לך שאציל את עמי מיד מצרים וכבר אמרת לי הצל לא הצלת ויי על דאבדין ולא משתכחין וכי אין שהות ומתון בדבר עדיין אני עומד בדיבורי כי מודה אני על כל הטובה אשר עשיתי להם. גם זאת עשיתי שהקימותי את בריתי אתם ונשבעתי להם לתת להם את ארץ כנען וגם שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי ואקיימנו: לכן אמור להם. שאוציא אותם מתחת סבלות מצרים וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים כלו' לא מיד אני רוצה ליגאל שאם הייתי רוצה מיד ששלחתי לפרעה שישלח את עמי היה שולח אותם שלבו מסור בידי כדכתיב (משלי כ"א) פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו אלא איני רוצה כי אם בשפטים גדולים שאקח נקמתי ממנו על ששעבד בבניי ולמען ספר שמי: ולקחתי אתכם לי לעם. והייתם עבדים לי כי טוב לכם להיות עבדי מהיות עבדי פרעה והייתי לכם לאלהים אני אהיה אדון לכם ולא פרעה: וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם. ועבדתם אותי ברצון כי תאמרו מוטב לעבוד המלך הגדול מלעבוד אותו הדיוט פרעה: והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי. לישבע להם ואשלם לכם את אשר נדרתי להם: מורשה. ירושה היא לכם מהם וגם תהיו מורישים אותם לבניכם, רמז להם שלא יכנסו לארץ כדאיתא ביש נוחלין: ולא שמעו אל משה. לא שמו לב לדבריו כ"כ היו קצרי רוח מן העבודה קשה: הן בני ישראל לא. קבלו ממני ולא שמו לב לדברי איך יקבל ממני פרעה לדברי: ואני ערל שפתים. כלו' אפי' אדם אחר לא ישמע כ"ש אותי שאני ערל שפתים: וידבר ה' אל משה ואל אהרן. שיתף אהרן עמו על שאמר אני ערל שפתים. לשון ערל כל דבר שאינו יכול לעשות מה שדרכו לעשות כגון ערילה אזנם ואינם יכולים לשמוע וכן ערלי לב מי שאינו יכול להבין וערל שפתים מי שאינו יכול לדבר ואף פירות שאינו רשות לאדם לאכלן נקראו כן כמו (ויקרא י"ט) וערלתם ערלתו את פריו: ויצום אל בני ישראל. עתה חוזר לתחלת הדברים לסדר כל הדבר מתחלתו על הסדר ומתחיל לספר כי צוום הק' על ישראל להוציאם ועל פרעה לרדותו ומפרש מי הם ומי תולדותם וראש בית אבותם והתחיל בראובן ומנה עד שהגיע ללוי ומשהגיע ללוי מונה זרעו של לוי עד שהגיע למשה ולאהרן ואף בני אהרן ואף פנחס ובני קרח וכל ראשי אבות הלוים ובני חברון לא מנה וא"פ שהיה לחברון בנים כדכתיב לחברון משפחת החברוני דשמא לא היו ראשי האבות. ור' שמואל פי' כי לכן לא מנה בני חברון שלא נזכרו בשום מקום בתורה שלא מנה אלא אותם שנזכרו בתור כגון בני עמרם שהם משה ואהרן ובני יצהר וקרח ובניו שנזכרו בויקח קרח ואגב קרח מנה אחיו, ובני עוזיאל נזכרו דכתיב (ויקרא ח') ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דד אהרן וגם פנחס נזכר אבל חברון ובני איתמר ובני משה לא נזכרו ולא מנאן וגם פי' שלכך מנה שנות לוי וקהת ועמרם כי כל דורות נימנו עד לוי בבראשית עד נח בנח עד אברהם ואברהם ויצחק ויעקב נמנו שנותם ועכשיו מנה משה ואהרן הגה"ה. ומנה שנותיו של לוי ושל קהת ושל עמרם שהיו אבותם של משה ואהרן וגם מנה שנותם של משה ואהרן ללמדך שלא היו בחורים כי זקנים היו כבר וברצונם לא היו באים לעשות תחבולות הללו אלא שבחירם הקב"ה להוציא את בניו: אני ה' דבר אל פרעה. בסנה אמר לו כן והוא ענה שהוא ערל שפתים ובלשון קצר הוא מספר עתה כדי לסדר כל מעשה פרעה על סדר אחד:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך